גזר דין בתיק ת"פ 1010/05

1.            נגד הנאשמים, שני אחים, הוגש כתב אישום המייחס להם עבירה של חבלה בכוונה מחמירה, עבירה לפי ס' 329 לחוק העונשין, תשל"ז-1977. הנאשמים כפרו בעיקרן של עובדות כתב האישום, ולאחר שנשמעו חלק מראיות התביעה, הגיעו הצדדים להסדר טיעון במסגרתו תוקן כתב האישום והנאשמים הורשעו, על פי הודאתם, בעבירה של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות, עבירה לפי ס' 335 (א) (1) ו-(2) יחד עם ס' 333 לחוק. עוד הוסכם כי המאשימה תעתור לעונש של 30 חודשי מאסר לריצוי בפועל, וכן למאסר על תנאי, קנס ופיצוי למתלוננים, ואילו הנאשמים יטענו לעונש של 20 חודשי מאסר בלבד.

ואלה העובדות: ביום 10.9.05 התקשר עארף מרזוק (להלן: "עארף"), נהג אוטובוס לאיסוף תלמידי בית הספר אלמוטראן סנט ג'ורג', לבית הוריו של התלמיד מוחמד גלאגל, והתלונן בפני אמו על התנהגות בנה במהלך נסיעת הבוקר. שיחה זו הפכה לעימות מילולי בין עארף לאמו של התלמיד, ובעקבותיה גם בינו לבין הנאשם מס' 1, בנה, אשר קילל את עארף ואיים עליו כי יבוא לבית הספר, שם ידקור אותו ויהרגו.

זמן קצר לאחר מכן, הגיעו שני הנאשמים לבית הספר כשהם מזויינים בסכין ארוכה ובאלת ברזל. הנאשמים התנפלו על עארף, קללו אותו ותקפוהו. הנאשם 1 חבט בראשו באלה ואיים על עובדים אחרים של בית הספר שהיו במקום בסכין. בינתיים התאספו במקום קרובי משפחה נוספים של הנאשמים שזהותם אינה ידועה, וכן הגיעו למקום  שני אחיו של עארף, שהוזעקו על ידו, עדנאן ואוסאמה. הנאשמים התנפלו גם על שניים אלה מיד עם הגיעם. הנאשם מס' 2 דקר את רגלו של אוסאמה בסכין עד שחוד הסכין יצא מצדה השני של הרגל, וזה התמוטט והחל לאבד דם. הנאשם מס' 1 חבט באלה בראשו של עדנאן, ולאחר מכן דקר את עארף שתי דקירות בעכוזו והכה בפניו.

בשלב זה הגיעו למקום שני אחים נוספים מבני משפחת מרזוק, באסם ונסים, והנאשם 1 דקר את באסם דקירה קשה בבטנו.

לאחר מעשים אלה נמלטו הנאשמים מן המקום כשהם מותירים את בני משפחת מרזוק חבולים ומדממים עד שפונו לבית החולים.

"יבול" הפגיעות והפציעות של בני משפחת מרזוק, כתוצאה ממעשיהם של הנאשמים, סוכם בכתב האישום, כפי שתוקן, כדלהלן:

עארף - שני חתכים בגפיים באורך 2 ס"מ כל אחד, חתך באורך 4 ס"מ בקודקוד, המטומה בעפעף, ושני חתכים קטנים בעכוזו. החתכים בראש ובעכוז נתפרו בהרדמה מקומית.

עדנאן - שני חתכים עמוקים והמטומה בקרקפת. החתכים נתפרו תחת הרדמה מקומית.

אוסאמה - דקירה בשוק שמאל עם פגיעה קשה בכלי דם ודימום מאסיבי. בוצע ניתוח מעקף של כלי דם בשוק, במהלכו קיבל 4 מנות דם.

באסם - דקירה עם פגיעה בטחול ובכליה השמאלית. אושפז במחלקה לטיפול נמרץ במשך 4 ימים ונותח.

2.            הנאשמים הינם בנים למשפחה המונה זוג הורים וחמישה ילדים. האב נהג אוטובוס תיירים והאם עקרת בית. שירות המבחן התרשם כי מדובר במשפחה חמה ומגוננת בה מגלים ההורים מעורבות והשקעה בחינוך הילדים.

הנאשם מס' 1, האשם, בן 26, ניהל עד למעצרו חיים נורמטיביים ונעדרי הרשעות קודמות. הנאשם סיים 12 שנות לימוד, למד מינהל עסקים במכללה, ובתקופה של טרם מעצרו עבד כמאמן קראטה במועדון ספורט במזרח ירושלים. שירות המבחן התרשם כי הנאשם נוטל אחריות חלקית על העבירה, וחש מצוקה ורגשי אשמה כלפי משפחתו על רקע הפגיעה בכבוד המשפחה והתשלומים שנאלצה לשלם לבני משפחת מרזוק.

הנאשם מס' 2, אדהם, בן 20 ובעברו ביצוע עבירה של החזקת אגרופן או סכין למטרה לא כשרה, ללא הרשעה. העבירה בוצעה בהיותו קטין. הנאשם למד 12 שנות לימוד ועד למעצרו עבד כשכיר בחנות לממכר עתיקות, ובמקביל עבד עם אחיו כמאמן קראטה. שירות המבחן התרשם מבחור בעל מערכת ערכים נורמטיבית בבסיסה אשר העבירה שביצע חריגה לאורח חייו. הנאשם נוטל אחריות חלקית על העבירה בה הורשע, ולטענתו ביצע את המעשים על רקע תחושת איום ובהלה שחש. הנאשם הביע חרטה כנה וצער על מעשיו.

3.            המאשימה מבקשת להטיל על הנאשמים את עונש המאסר המקסימלי שניתן להטילו במסגרת הסדר הטיעון. לטענתה, כל נסיבותיהם האישיות של הנאשמים כבר נלקחו בחשבון במסגרת ההסדר גופו ואין מקום להקל עמם עוד. ב"כ המאשימה עמד על הצורך בהרתעה בעבירות אלימות, קל וחומר מקום בו בוצעו אלה על רקע של מה בכך. עוד הדגיש את הצטיידות הנאשמים מראש בכלי תקיפה, את התכנון המוקדם, והפציעות הרבות והקשות שנגרמו למתלוננים.

               הסניגורים טוענים כי נוכח גילם הצעיר של הנאשמים ונסיבותיהם האישיות, מן הראוי ליתן בכורה לאינטרס שיקומם של הנאשמים. הסניגורים מדגישים כי מדובר בנאשמים שהם בנים למשפחה נורמטיבית, בוגרי בית ספר ובעלי תעסוקה, נאשמים שנטלו אחריות על מעשיהם והביעו צער וחרטה כנה. עוד הם  מוסיפים כי התאספות בני משפחת מרזוק היא שהחריפה את נסיבות המפגש עם הנאשמים, וכי הנאשמים שילמו לבני משפחת מרזוק (ועל כך אין חולק), פיצוי בסך כ- 80,000 ש"ח.

הסניגורים מבקשים, אפוא, להטיל על הנאשמים עונש מאסר שיהא ברף התחתון של הסדר הטיעון המוסכם.

הנאשמים, באמצעות הנאשם מס' 2, הביעו את חרטתם על ביצוע המעשים, את צערם על טעותם, ואת ביטחונם כי אירוע כזה לא יקרה עוד לעולם.

4.         מעשיהם של הנאשמים נושאים עמם מימד של חומרה מיוחדת. מדובר במעשי אלימות רבים וקשים שכל מקורם בתלונה על התנהגותו של אחיהם הצעיר. המעשים נעשו לאחר תכנון מוקדם ותוך הצטיידות בנשק קר פוגעני. הנאשמים לא היססו להפעיל את כלי הנשק שבידם, לא רק כנגד בעל ריבם אלא גם נגד שלושת אחיו שנחלצו לעזרתו. תוצאתו של מסע הפרעות של הנאשמים היה שלל חתכים ודקירות, חלקן חמורות, בגופם של ארבעה מבני משפחת מרזוק, והכל על רקע של מה בכך.

בתי המשפט לא נלאו מלהדגיש שוב ושוב את הצורך להילחם בנגע האלימות בכלל, ובתופעה של ישוב סכסוכים באמצעות הסכין בפרט. הודגשה גם חובתו של בית המשפט להירתם למלחמה בתופעות אלה על ידי ענישה מחמירה, תוך הטלת עונשים כואבים, גם על צעירים, על מנת לשים להן קץ. וראה לעניין זה הדברים שנאמרו בע"פ 327/05 נביל ג'אבר נ' מדינת ישראל: